שמי הוא סימונה ואני תושבת פ"ת כ-48 שנה.
אני בת לניצולי שואה, לכן נותרתי בת יחידה. אני נושאת את שמותיהם של שתי סבתות ששתיהן ניספו בשואה.שם האחת היה מניה, היא אם אבי.
מניה הייתה אישה גדולה ודומיננתית שהשכילה לגדל שלושה ילדים, לנהל בית מנכר לתבואת סוסים, ריתמות, פרסות וכד' וכמו כן לבנות בית כדת וכדין. אבי מעיד שהעסק היה גדול והכסף הורווח ביושר ובשפע. לדברי אבי היא הייתה אישה דעתנית, חכמה וידעה אפילו בעינייני זוגיות לא להיות קנאית משום שסבי היה גבר נאה ביותר ומלא שמחת חיים.
סבתי האחרת שמה היה סוניה, היא הייתה מה שנקרא בימינו מעצבת אופנה. בתמונות רואים אישה יפהפיה בעלת מבט עצוב ומהורהר. סבתי התאלמנה אישה צעירה ונותרה לגדל חמישה יתומים: שתי בנות ושלושה בנים.
בחריצותה ובעזרת דמיונה העשיר עיצבה דגמים ותפרה בגדים לנשות החברה הגבוהה של אותה תקופה וכך הרוויחה ופרנסה את עצמה ואת ילדיה בכבוד וברווחה.
גם אימי יודעת לתפור והפליאה לעשות זאת בשנים עברו, כאשר ידיה עוד יכלו לאחוז בחוט ובמחט.
שמי הוא הצרוף של סוניה+מניה=סימונה.
אני אוהבת לספר סיפור זה משום שגם בדרך זו שמץ מהנצחת העבר.
